מדוע הסרתי את אינסטגרם מחיי?

"אנו מקנאים רק באלה שכבר עשו את מה שעשינו לעשות. קנאה היא חץ ענק מהבהב שמכוון אותנו אל גורלנו. " גלנון דויל מלטון

אינסטגרם היא פלטפורמה מדהימה. מקום לראות תמונות וסרטונים יפים מאנשים שפגשת מכל העולם. לאמיתו של דבר, באינסטגרם יש מיליארד משתמשים חודשיים פעילים, ועם אותם מיליארד אנשים, יש כל כך הרבה קשרים שיש ליצור (אינסטגרם מכה מיליארד משתמשים חודשיים, לעומת 800 מיליון בספטמבר על ידי ג'וש קונסטין). אז למה למחוק את זה?

זו תשובה פשוטה. הפסקתי לאהוב את עצמי.

זה פשוט.

כן, הפסקתי לאהוב את הדברים שכל כך הערצתי מעצמי. דברים כמו החיוך שלי התחלתי לשנוא, השיער הדבילי שלי שכל כך אהבתי התחלתי לשנוא, ואפילו את גופי התחלתי לשנוא.

איכשהו הצלחתי לרדת 10 קילו בחודש שעבר ונדמה שכולם אומרים לי שעצמות הלחיים שלי מופיעות. אבל מעט הם יודעים שזה מתח הגורם לכך. זה הלחץ העצום שהפעלתי על עצמי שיום אחד הפך ליותר מדי ושבר אותי.

אבל מה גרם לכל זה?

אינסטגרם! ובכן, אינסטגרם אבל לא ממש. זו הייתה למעשה אשמתי אבל פעם אינסטגרם הדלקתי את ההרס העצמי שלי.

הרס עצמי באמצעות השוואה

הציטוט שלמעלה לא יכול להיות נכון יותר. וזה בדיוק מה שקרה. בכל פעם שהייתי נכנס לאינסטגרם הייתי משווה את עצמי לחברים שלי שעשו הרבה יותר טוב ממני ועם הזמן הייתי מדוכא יותר ויותר.

בסופו של דבר הייתי כל כך מדוכדכת ופשוט עצרתי את הכל ולא היה לי מושג מה אני עושה עם חיי. היה לי כרטיס לקליפורניה ותכננתי לנסוע ולא לחזור.

אבדתי ולא ידעתי מה אני עושה או מה אני הולך לעשות. אז התחלתי למחוק את אינסטגרם.

שאלתי את עצמי שאלה מרכזית שבאמת גרמה לי לחשוב על כל ההחלטות שקיבלתי בחיי. וזה היה, "למה אתה כאן?"

השאלה היחידה ששאלתי את עצמי מדוע אני על האדמה הזו עזרה לי לגלות את הסיבה שבגללה הוצבתי על האדמה הזו. למה הייתי כאן? למה אני כותב? למה אני בקולג '? מדוע אני מסתובב עם קבוצות מסוימות של אנשים? למה…

פשוט עצרתי כשכל השאלות הללו הציפו את דעתי והבנתי את הסיבה שלי. זה משהו מאוד אישי ואני רוצה לחלוק אותו עם כל הקוראים המדהימים שלך כדי להראות לכם שזה בסדר לשתף את הסיפור שלכם.

התמודדתי עם חיי אלימות רבים, החל מבריונות, עד אלימות במשפחה. הייתה לי ילדות מאוד מחוספסת פיזית ונפשית במיוחד. הכל בסדר עכשיו אבל הצלקות עוברות נפשית עמוקה. אבל נוסף על כך היה לי הפרעות קשב וריכוז (הפרעת קשב והיפראקטיב) ועם זה הגיע ODD (הפרעת התנהגות אובססיבית) וכמויות כעס גבוהות.

אז כפי שאתה יכול להגיד שהסתבכתי הרבה ולא היו לי יותר מדי חברים אבל אני אסיר תודה על כל מה שקרה אי פעם בחיי. עברתי גיהינום אבל אני מרגיש קל כמו עף מלאכים כי הרגעים האלה עזרו לי לעצב. זה רק הפך אותי לאדם חזק יותר ולא הייתי מסחר בזה למען העולם. אני עדיין חושב על הרגעים האחרונים וזה כואב לי אבל אני אומר את זה בסדר. כי כל מה שקרה לי קרה מסיבה מסוימת.

וכשאני חושב על העבר שלי אני מבין שאני כאן מסיבה אחת. אני כאן בכדי לגרום לילדים ולמבוגרים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז, שחוו אלימות קיצונית בחייהם להבין שזה בסדר. זה בסדר להרגיש כועס, עצוב ושבר. אבל אני מקווה שאגרום להם גם להבין שהם חזקים מכפי שהם חושבים ושהם יכולים לעשות כל מה שהם שמים על ליבם.

ברגע שהפסקתי להשוות את עצמי לאחרים והתחלתי לראות את מה שאני באמת מאמין שחשוב בחיי, התחלתי להיות מאושרים יותר. חופשי, הייתי אומר. כמו משקל ענק שמונף על כתפי.

לפני שנלך לזכור שלכולם יש משהו שנועד להם. אם אתה מאמין שאתה רוצה להיות במוזיקה, הכנס הכל למוזיקה שלך. אם מתחשק לך להיות ריקוד, מה לעזאזל עוצר אותך? אני יודע שאני רוצה להיות סופר ואכתוב עד לימותי.

יום אחד אתפרסם.

יום אחד אהיה רב מכר של ניו יורק טיימס.

יום אחד יהיה לי הבלוג מספר 1 ליזמות.

מנטליות זו טובה שיש. זה לא אם הגדולה שלך תגיע אלא מתי.

אני מקווה שנהניתם מהקריאה הזו. אם השארת כמה מחיאות כפיים ושיתף אותו עם מישהו שלדעתך יהנה ויהנה ממנו. שיהיה לך לילה או יום מבורך (תלוי היכן אתה נמצא).